אנחנו אומרים שהאירגון שלנו הוא אירגון ערכי-רוחני. אם כך, מה כוונתנו בביטוי "רוחניות"?
מה נכלל ברוחניות?
המונח "רוחניות" (spirituality) הוא מונח שאין תמימות דעים לגבי הגדרתו. הוא יכול להתייחס לדברים הבאים:
- חיבור לחלקים הגבוהים שבתוכנו:
- חווייה של הרגשות הגבוהים כגון שמחה, שלווה, ביטחון, אהבה, התלהבות, התרגשות, אינטימיות, נוכחות, זרימה, סקרנות.
- השקפה על החיים והעולם מפרספקטיבה גבוהה שמתעלה מעבר לראייה הישרדותית וחומרנית גרידא של החיים. השקפה שכוללת הבנה שאנחנו מחוברים לאנשים אחרים ולעולם, גישה של חמלה והבנה כלפי אחרים, תחושת שייכות, תודעת שפע, הערכת הטוב בחיינו, הערכת היופי בעולם והכרת תודה על נפלאות היקום.
- "חוויה רוחניות": חוויה מסוג מיוחד (ואולי יחסית נדיר), אשר משנה את תפיסת המציאות עבור החווים אותה, ומתוארת במונחים כגון: "חווית המציאות בצורה צלולה ללא נוכחות של ה'אני'", או "להרגיש אחד עם היקום" ברמה רגשית או שכלית, תחושת חיבור לעולם ולאנושות, "להבין את משמעות החיים ואת מקומי בהם", "לחזור הביתה", "תחושת שלווה ואושר עילאי", התפעלות והתפעמות בעוצמה חזקה, או "חיבור לאינסוף".
- השאלות הגדולות של הקיום: רוחניות עוסקת בשאלות הגדולות של הקיום בכלל והקיום האנושי בפרט, כגון: למה קיים משהו במקום כלום? איך נוצר היקום? למה יש סבל בעולם? האם יש משמעות ותכלית לחיים ואם כן, מהי?
- תהליך התפתחות נפשי: רוחניות יכולה להתייחס לתהליך נפשי וחוויתי, מסע לעבר הכרה גבוהה יותר ומודעות עצמית מפותחת, עם פחות סבל ויותר אושר, והענקת עזרה לזולת. פיתוח מערכת ערכים והרגלים מעצימים. חיזוק התכונות הנאצלות שבאדם כגון חמלה, סובלנות, אכפתיות, נדיבות, אומץ, תושיה, יצירתיות, סקרנות, חשיבה עצמאית, ועוד. וכך, רוחניות היא גם תחום שמכיל ידע תאורטי ופרקטי בנוגע למימד הנפשי והפנימי של האדם, ידע שנועד להנחותו ולהדריכו בנוגע לסגנון חייו ולהחלטות הגדולות והחשובות של חייו.
המסע הרוחני
רוחניות אותנטית מתקיימת כאן ועכשיו, כתהליך סובייקטיבי וקבוצתי של חקירה מתמשכת וגילוי , עידכון, שיפור, התפתחות, והתקדמות. היא אינה מקובעת בדבקות למסורת ארכאית כלשהי, ואנחנו יכולים ללמוד מכל המקורות האפשריים: גם הניסיון שלנו ושל אחרים, וגם ידע שהצטבר בתחומים כגון פסיכולוגיה ומדעי החברה, התפתחות אישית, פילוסופיה ומדעי הרוח, ספרות ואמנות, ומסורות תרבותיות ודתיות.
עיסוק בשאלות של מהות האדם, משמעות החיים, מוסר וערכים משותף גם לפילוסופיה. כמו-כן, התעסקות בשאלות הגדולות של הקיום משותפת גם למדע, ותגליות מדעיות יכולות לקדם אותנו בהבנה של העולם וחוקי המציאות, ויכולות לשפוך אור על שאלות רוחניות – לדוגמה, תגליות במדעי המוח מלמדות אותנו על מצבי תודעה ועל השפעת הסביבה על ההחלטות שלנו. גם הפסיכולוגיה חוקרת את נפש האדם ומפתחת שיטות להתמודדות עם קשיים ולפתרון בעיות נפשיות.
עם זאת, הדגש ברוחניות הוא על מסע אישי של גילוי והתפתחות שמתעסק בחיפוש תשובות לשאלות ביחס לאדם השואל. כלומר, לא מהי משמעות החיים במובן פילוסופי מופשט או מוחלט אלא מהי המשמעות שאני בוחר לחיי וכיצד אני יכול לבחור. לא מהם הערכים המוחלטים, אלא מהם הערכים שאני מאמין בהם ומחליט לחיות לפיהם. לא מהו טבע המציאות באופן אובייקטיבי, אלא איזה סיפור אני יכול לספר לעצמי על המציאות כדי שהוא יעזור לי להתפתח, לפעול באופן אופטימלי במציאות, ולהתגבר על אתגרים.
השאלה "מי אני?" והשאלה "מי אני רוצה להיות?" הן שאלות מהותיות למודעות עצמית ולהתפתחות לכיוונים שרצויים לנו. מונחים ע"י שאלות כאלו, אנחנו יכולים לדמיין את המקום אליו אנחנו שואפים, ולפעול כדי לחקור ולגלות איך להגיע לשם.
רוחניות אמיתית כוללת נכונות ללמוד ולחפש, לחוות חוויות חדשות, נכונות להשתנות, לשים את מה שאנחנו רגילים אליו בצד ולהיפתח לאפשרויות חדשות. במסע הרוחני אדם יוצא אל הדרך מבלי לדעת מראש לאן היא מובילה, ועם נכונות ללכת לכל מקום שאליו תוביל הדרך ולא רק לאותם המקומות שהאדם מכיר היטב או שהוא תיכנן מראש לבקר בהם.
רוחניות אמיתית אינה מנוגדת להיגיון, שכן היא אמורה לתמוך בחיים בעולם הזה שדורשים שימוש בשכל, והיא כוללת חקירה מתמדת, שאילת שאלות והטלת ספק לגבי כל נושא. בפרט, היא מנוגדת לאימוץ עיוור של אמונות חסרות בסיס. עם זאת, רוחניות כמובן אינה מוגבלת רק לחשיבה רציונלית, שכן היא עוסקת גם ברגשות וכוללת חוויות ושימוש בדימיון.
בניגוד לשגיאה נפוצה, רוחניות אינה מחייבת בהכרח להיות דתי או להאמין באלים (ראו: ההבדל בין רוחניות לדת). היא גם לא מחייבת להאמין במימד על-טבעי, מיסטיקה, או אזוטריקה (כגון אסטרולוגיה, נומרולוגיה, קריאה בקפה, ואלמנטים דומים מ"העידן החדש" – ניו-אייג'). רוחניות אמיתית מעודדת כל אדם לחקור את מה שהוא נחשף אליו ולגבש את מסקנותיו בעצמו. ראו גם: פסאודו רוחניות.