כולנו נולדנו עם אהבה לעצמנו, אהבה לחיים, ואהבה לאנשים. כשהיינו תינוקות וילדים קטנים, חיינו מתוך תחושה של שמחת חיים וחופש, ועם אנרגיית חיים עצומה. נולדנו עם פוטנציאל אדיר להיות מאושרים, אמיצים, יצירתיים, חופשיים, ולהגשים את האישיות שלנו במלואה.
אבל במהלך השנים, הצטברו בתוכנו מחסומים שמפריעים לאנרגיית החיים שלנו לזרום בחופשיות. זה התחיל בילדות, כשההורים, המורים, וגם ילדים אחרים לא קיבלו אותנו כפי שאנחנו באמת. הם העבירו עלינו ביקורת, החדירו בנו אשמה, בושה, ופחד, ואפילו זלזלו והקטינו אותנו או הפעילו כלפינו אלימות מילולית (או פיזית). הם לא נתנו לנו רשות להיות מי שאנחנו באמת. (הם בד"כ לא עשו זאת מרוע לב, אלא מתוך בורות וכאב, כי זה מה שהם בעצמם ספגו במהלך חייהם).
מכיוון שהיינו תלויים באהבה שלהם, צמצמנו את עצמנו בהדרגה יותר ויותר כדי להכניס את עצמנו לתבניות שהם דרשו מאיתנו. התחלנו לפתח "עצמי כוזב", מסיכה מזוייפת שנועדה לגרום לאנשים אחרים לאהוב אותנו, אבל לא את מי שאנחנו באמת. כך התכחשנו לחלקים חשובים שלנו. גם כשגדלנו להיות אנשים בוגרים וחופשיים לכאורה, הדפוסים האלה המשיכו לנהל אותנו, לכדו אותנו, ומנעו מאיתנו להיות מי שנועדנו להיות. עם הזמן, הזדהנו יותר ויותר עם האישיות המזוייפת שאימצנו וזנחנו את החיבור ל"עצמי האותנטי" שהפך להיות קבור תחת השכבות.
זה התעצם עוד יותר בגלל שספגנו ואימצנו את ההתניות והנורמות התרבותיות המגבילות שנפוצות בחברה. המסגרות שאנחנו מכירים משפיעות עלינו באופן מאוד חזק, מגבילות אותנו ומעצבות אותנו בכיוונים מאוד מסויימים – המשפחה, ביה"ס, צבא, אוניברסיטה, עבודה, פוליטיקה, תקשורת, המדינה. כמו דגים שאינם רואים את המים סביבם, כך רוב האנשים אינם מודעים להשפעות המגבילות של הסביבה עליהם, והם כלואים ברעיונות ובאמונות שספגו מסביבתם. יש כל כך הרבה כיוונים אפשריים אחרים שאנשים לא מודעים להם. המסגרות האלה מרחיקות אותנו מהטבע האמיתי שלנו, וכתוצאה מכך אנחנו חיים חיים שאינם אותנטיים, וזה גורם לסבל.
הטראומה המתמשכת הזאת הובילה להשלכות הרסניות. לא כולם חווים את כל ההשלכות האלו במלואן, אבל כולם חווים את הדברים האלה לפחות במידה מסויימת: פגיעה בביטחון העצמי ובאמונה בעצמנו שמובילה לצמצום השאיפות והיכולות שלנו, תלותיות באהבה חיצונית שמובילה למערכות יחסים הרסניות, ולקונפורמיזם חברתי והעדר חשיבה עצמאית, דיכוי הרגשות שלנו שמוביל להתמכרויות, דיכאון וחרדות, ובסופו של דבר גם מחלות פיזיות.
לרוב האנשים יש בעיה של חוסר אהבה עצמית. הם לא אוהבים את עצמם באופן מלא, את כל החלקים שלהם. יש להם שיפוטיות שלילית על עצמם, כעס עצמי, זילזול עצמי, בושה בחלקים של עצמם, מחשבות שיש בהם משהו לא בסדר או פגום. מי שיש לו יחס כזה לעצמו לא יצליח ליצור מערכת יחסים זוגית אוהבת באמת, כי מי שלא אוהב את עצמו לא יוכל להרגיש אהוב ולהאמין שמישהו אחר באמת יכול לאהוב אותו במלואו. וגם יהיה לו הרבה יותר קשה להצליח להשיג מטרותיו כי המחשבות השליליות והספקות שלו על עצמו יחבלו ביכולת ובעוצמה שלו (כגון: "אני לא מספיק טוב", "אני לא אצליח").
החדשות הטובות הן שיש דרכים שבעזרתן אנחנו יכולים להשתחרר מכבלים ומחסומים שמגבילים אותנו. להתחבר מחדש אל הכח הפנימי שלנו ולאנרגיית החיים העוצמתית שקיימת בתוכנו, וכך לרפא את עצמנו ולצאת לראשונה לחופשי. יש לכולנו פוטנציאל לשיחרור, חופש, אהבה, עוצמה, שמחה, התלהבות, וקבלה עצמית מלאה.
המטרה שלנו היא לגלות יחד איך לחוות את החיים כך שאנחנו חיים באמת, ערים, מועצמים, שמחים, מתלהבים, ערניים, אנרגטיים, עם חיות וחיוניות, עם פרץ אנרגיה עוצמתית שכבר שכחנו שקיימת בתוכנו. "לטרוף את החיים", לחיות אותם במלאות ובשלמות, להגביר את הצבע בחוויית החיים. עולה קול עמוק מתוכנו שלא רוצה שנבזבז את החיים שלנו, אלא יש לו כמיהה להיות בחיבור לעצמנו, לכח שלנו, ולכוחות חיים עוצמתיים שמחוצה לנו. להתחבר אחד לשני, לעולם ולחיים.
ראו גם: חיבור לכל החלקים שלנו