מפתח שיטת "תקשורת מקרבת" השתמש בדמות של תן (Jackal), בגלל הייללות שלו, כדי לייצג את הקול שמרחיק אותנו זה מזה ומזיק לתקשורת בינינו, כלומר הקול הביקורתי, השיפוטי, הכופה, המניפולטיבי, האלים. הגישה הזאת לחשיבה ולדיבור היא טראגית, כי היא מקטינה את הסיכוי שהצרכים של כולם יתמלאו, והיא מובילה לאלימות מילולית או פיזית. לכן חשוב להבין ולזהות את המאפיינים שלה.
שיפוטים (מוסריים)
דוגמאות:
- "זה רע מאוד מה שעשית עכשיו"
- "אתה חסר אחריות", "אידיוט!"
- "אתה טועה ואני צודק"
- "הוא אומר דברים מעליבים"
- "הוא מדבר יותר מדי" – כאילו יש כמות מדוייקת שאחרת זה פחות מדי או יותר מדי, והתן חושב שהוא יודע מהי הכמות הנכונה
- "אתה אף פעם לא עושה את זה כמו שאמורים לעשות את זה"
השיפוטים האלה יכולים להיות על אחרים, וגם על עצמנו – "המחנך הפנימי".
שיפוטים כאלה מובילים לבעיות ואפילו אלימות, כי אם אנחנו חושבים שהאדם השני שוגה, אז:
- צריך לחנך אותו לתקן את דרכיו – אבל בד"כ הוא חושב שהוא לא שוגה, ואז זה מוביל מצידו להתנגדות, מאבק, מלחמות.
- צריך להעניש אותו כי מגיע לו לסבול, צריך "ללמד אותו לקח" – מוביל לאלימות.
- צריך לגרום לו לשנוא את עצמו. הוא צריך צריך להתבייש בעצמו ולהרגיש אשמה – אבל זה עלול להוביל אותו לראות את עצמו כאדם "רע", ולכן ימשיך לעשות דברים שאדם "רע" עושה.
- יש דברים ש"מגיע" לאנשים לקבל – או ש"מגיע" להם לקבל פרס או ש"מגיע" להם לקבל עונש. זו הדרך האלימה לחנך אנשים.
- אם האדם השני גם פועל על פי החשיבה של התן, אז יש לו רק שתי אפשרויות: או להיכנע ולפעול תחת כפייה, או למרוד ולהיאבק ולהילחם בכפייה. בשתי האפשרויות, שני הצדדים מפסידים ומשלמים מחיר כבד.
אבחנות על הזולת
לעשות איבחון, דיאגנוזה, של הרגשות והמניעים של הזולת:
- "הוא מסרב לעשות מה שאני מבקש ממנו" = איבחון. זה לא מתאר את ההתנהגות שלו כך שאפשר להבין מה הוא בפועל עושה. לעומת "הוא אומר שהוא לא רוצה" = תצפית נייטראלית.
- "הוא מאשים" (הוא לא חושב שהוא מאשים, אלא שהוא מחנך ומפנה את תשומת ליבנו לעובדות).
- "הוא תמיד רוצה להיות במרכז העניינים"
- "הוא כועס"
- "אתה לא מקשיב לי"
- "לא אכפת לך ממני, כי אם באמת היית אוהב אותי היית עושה מה שאני מבקשת ברצון"
התנערות מאחריות אישית
תירוצים שטוענים שאין לי בחירה אישית: "הייתי חייב לעשות את זה", "לא הייתה לי ברירה", "רק מילאתי פקודות", "זו מדיניות החברה". זה מנוגד ללקיחת אחריות אישית על מעשינו.
צורה נוספת: לא לקחת אחריות על הרגשות שלנו, אלא להאשים מישהו אחר שהוא גרם לרגשות שלנו: "זה מכאיב לי כשאתה …" (יכול להיות שהאדם האחר היה טריגר לרגשות שלנו, אבל הם נובעים מכך שהצרכים שלנו שלא נענים ומפרשנויות מזיקות של המיינד, ולא ישירות מהאדם האחר.) זו מניפולציה רגשית, לשכנע אנשים שהם גורמים לי רגשות כואבים, וכך לגרום להם לאשמה ובושה ולחשוב שהם חייבים להשתנות.
כפייה
- "אתה צריך להקשיב לי", "אני חייב להכין אוכל", "אני אמור להתנהג כך וכך"
- "יש לך חובה לשרת את המדינה"
- הסמכות יודעת מה נכון ומה לא נכון עבורך. יש לך מחוייבות לציית לסמכות, למלא פקודות בלי לערער עליהן, משמעת קואליציונית – אתה חייב להצביע כפי שאומר ראש הממשלה (ולא כפי שאומר לך מצפונך)
- איומים – "תעשה מה שאני אומר לך אחרת תקבל עונש, אז תיזהר (תפחד) ממני"
להסכים ממניעים מזיקים
להסכים לבקשה של אדם אחר למרות שזה מנוגד לרצונות ולצרכים שלנו. להסכים מתוך מניעים מזיקים, כגון:
- ריצוי, כדי להיות "נחמד ומתחשב"
- כדי לקבל תגמול, או שיאהבו אותנו
- פחד מעונש, כגון ביקורת או אלימות
- פחד מדראמה רגשית מהאדם השני כשנסרב לו
- אשמה או בושה אם לא נעשה את מה שאומרים לנו, או אם נביע את הרצון שלנו
- חובה ומחוייבות, ולא רצון אותנטי
- ביקורת עצמית מתוך "המחנך הפנימי", לדוגמה – "אני אגואיסט אם לא אסכים"
מניפולציות
לגרום לאנשים אחרים לעשות דברים למרות שזה לא ממלא את הצרכים שלהם, ולעשות זאת תוך שימוש בהטפת מוסר, האשמה, ליגלוג, איומים, שכר ועונש.
"פאסיב אגרסיב": לא להביע את הרצון שלנו, או את הכאב שלנו, בצורה מילולית, אבל להתנהג בצורה סגורה עם "פרצוף חמוץ", או "לגלגל עיניים", כדי ש"הצד השני יבין לבד".
לחשוב שהעולם אמור להיות כמו שנראה לנו
- "אנשים אמורים להתנהג בנימוס"
- "הדבר ההוגן הוא שהוא היה מודיע לי מראש"
השקפה של מאבק
לחשוב שאני חייב להוכיח שאני צודק, במקום להגיע להבנה הדדית ולפיתרון שיספק את הצרכים של כולם win-win. לחשוב שהתוצאות היחידות האפשריות הן: ניצחון כשהצד השני מפסיד, או פשרה כשכל צד לא מרוצה ומוותר, או הפסד, כניעה, וויתור.